התנהלות כלכלית, ניהול פנימי ומה שביניהם.
כמרצה אני פוגש אנשים רבים המתלבטים בהחלטות הקשורות להשקעות ולהתנהלות כלכליות בחיים בכלל. לדעתי, כדאיות ההשקעה פחות חשובה מאשר הדבר שבאמת מנחה החלטה, והוא מתן תשובה לשאלה מנחה שהתשובה עליה לוטה בערפל עבור רובנו, "כיצד אני מנהל את פחדיי?".
עבד או בן חורין?
האם אנו עבדים או בני חורין? מהי למעשה ההגדרה של "עבד" או "עבדים מודרניים"? עבד הינו אדם שכפוף לחלוטין לרצונו של אדם אחר, האדון שלו. עבד הינו אדם שמצופה ממנו לעשות כל מה שמצווים ופוקדים עליו. עבד טוב הינו אדם כנוע, צייתן, ממהר לבצע פקודות, אדם ששותק ואינו מבטא את רצונו האמיתי, אדם שוויתר על חלומותיו. עבד הוא אדם שנכנע לחוקי "המציאות", ונכנע לעבדות. התוצאות הרגשיות של העבדות הינן מצבים של חוסר אונים, אזלת יד ושיתוק. מלווה אותם תחושה של רחמים עצמיים, דיכאון עמוק, ייאוש שנובע מאובדן התקווה, תסכול, מרירות, רגשות בושה ותחושת אשמה. כל אלו מסתכמים בפסיביות ובהבנה שיש לציית לחוקי האדון.
אך כאשר העבד מבין את מעמדו הוא מתחיל לערער על מצבו. הוא מפתח תחושות של כעס, שנאה, טינה וקנאה. הרגשות העזים הללו מעוררים מחשבות לגבי איך יוכל לשנות את מצבו הקשה. כיצד יוכל לברוח ולהימלט מגזירת העבדות. הוא מפתח תקווה וחלומות להיות בן-חורין, לצאת אל החופש. לעומת זאת רגשות של כניעה לגורל ופסיביות גורמים לאי עשייה חיצונית מצד אחד אך למלחמה פנימית וליצר של הרס עצמי מצד שני.
רגשות לוחמניים ורצון בשינוי מובילים לעשייה חיצונית שמנסה לשנות את הקיים. המלחמה הפנימית משנה כיוון והופכת למלחמה חיצונית. עבד יכול לצאת לחופשי באופן פיזי, אך אז נשאלת השאלה: האם באמת זנח את האמונות הכובלות שלו שמלכתחילה גרמו לו להיות עבד? האם באמת השאיר מאחוריו את "דפוס הקורבן" שגורם לו להיות חסר ישע, בעל רחמים עצמיים ופחדים שמנווטים את בחירותיו? אדם שיוצא לחירות נדרש לשנות את כל האמונות שלו.
כיצד מייצרים מציאות?
התזה העיקרית של "העידן החדש" מדברת על כך שאנו מייצרים את המציאות שלנו. אנו אחראים, לכל מה שקורה לנו, לטוב ולרע, גם אם באופן לא מודע. אנו חיים בעולם של תדרים. האנרגיות הפנימיות שלנו מושכות אליהן מהיקום את הכיוונים, ההתנהגות וה"תדרים" המתאימים להן. לדוגמא: אם הנכם בעלי חשיבה שלילית ופסימית במובהק, אינכם נותנים אמון באנשים, אינכם מאמינים בעצמכם, אתם בטוחים שכולם מנסים "לסדר" אתכם, או אם אתם פשוט קורבן חף מפשע של נסיבות, אזי אתם מושכים אליכם התרחשויות מתאימות ובני אדם המתאימים לאמונות שלכם. להבדיל, אם הינכם אנשים בעלי חשיבה חיובית, אופטימיים, מחזיקים באמונות חיובית על בני אדם ועל העולם בכלל, אתם מושכים לעצמכם בני אדם נפלאים ונסיבות המתאימות לאמונות שלכם.
גישה זו בקצרה גורסת כי כל מה שעשיתם אי פעם בחייכם נבע ממחשבה, שקדם לה רעיון כלשהו. על כן, הנוקטים בגישה זו, יוצרים לעצמם שלל הזדמנויות, רעיונות להזדמנויות, רשימות הכוללות מחשבות חיוביות לגבי עתידם ולמעשה כל מלל המבססת את מערכת האמונות החיוביות שלהם.
נחזור לנושא העבדות. כיום אפשר להגדיר סוגים שונים של עבדים: עבד של הזמן, עבד של המוסכמות, עבד של החברה, עבד של המוסד וכדומה. מה שמאפיין את העבדים המודרניים הוא דפוס של קורבן. דפוס זה מכיל אמונות של אוזלת יד וחוסר אמונה.
הקול הפנימי – האשמה עצמית, האשמת האחר או לקיחת אחריות?
לכולנו יש קול פנימי שמנווט אותנו בחיים. עבדים מפתחים קול פנימי של "רודן" שגורם להם להגיד לעצמם בחוסר חשק ובמסכנות "אני צריך", "אני חייב להספיק לעמול לעשות לרצות". אנו כועסים על עצמנו ומענישים את עצמנו על "חטאים" שונים שעשינו, כולל על שהתעצלנו לבצע משימה כלשהי, ששיקרנו למישהו משום שפחדנו להתמודד עם האמת פנים אל פנים או אפילו שעשינו החלטות כלכליות לא נבונות.
אנו מאשימים ומענישים את עצמנו לא רק על מחשבות ורגשות בלתי הולמים אלא גם על מה שעשינו או על דברים שחשבנו שאנו צריכים לעשותם ולא עשינו. אנו שואלים את עצמנו "מדוע לא נהגתי בצורה מסוימת?", "מדוע עשיתי בעבר דברים שהיום לא הייתי עושה?" ו"מדוע אפשרתי שיקרה דבר מסוים?". התוצאה הקשה של מחשבות אלו היא שיפוטיות עצמית עזה וחסרת רחמים, הצלפה עצמית באמצעות דיבור פנימי. אנשים רבים מקללים את עצמם ושמים על עצמם תוויות של "טיפש", "מטומטם", "אפס מאופס", "לוזר" ועוד שמות גנאי מחלישות ומייאשות.
אחרים מעדיפים להטיל את האשמה על אדם אחר. כמה נוח ופשוט להאשים את המדינה, את העם האחר המגלם לנו את תפקיד "האויב הרע". כמה קל וטבעי לשנוא מישהו ולהרגיש צודק ומסכן. כמה פעמים התמלאתם ברחמים עצמיים? כמה פעמים חשתם כעס לאדם אחר? כמה פעמים בעצם לא לקחתם אחריות על כך שאתם אלו שיצרתם את המציאות שלכם?
לעתים הכעס והשנאה מפיחה אנרגיה של עוצמה, כוח ומעוררת רווחים משניים. כל אחד מאיתנו יוצר לעצמו את הקשיים בהם הוא נתקל כדי לצמוח דרכם, כדי ללמוד משהו, כדי לקבל רווחים משניים. רווחים אלו יכולים להיות: לגיטימציה לנוח, לחדול מלעבוד, לקבל תשומת לב, לרחם על עצמנו, לתת מוצא לרגשות שליליים ולעצב, להפנות את המיקוד לנושא אחר בחיים ולהתפתח מבחינה אישית (קורסים, סדנאות, ספרים).
מה בין כל זה לבין העבדות? במערכת האמונות הפנימית שגורמת ליצירת התרחישים והחוויות בחיינו. עלינו לשאול את עצמנו מדוע אנו כל כך כפופים למוסכמות חברתיות, גם אם הן אינן עולות בקנה אחד עם המוסר וההיגיון שלנו. מדוע אנו עבדים לצו האופנה, שנקבע עבורנו על ידי גורמים אינטרסנטיים? מדוע אנו לא באמת חופשיים להיות מי שאנו רוצים באמת להיות? מדוע יש לנו עדיין צורך להצטדק, לרצות אחרים, ללכת לפי האמת של אנשים אחרים, לפחד מ"מה יגידו", לרצות לא להתבלט ולהיות "כמו כולם"?
לאחר שעבד יודע שהוא עבד, מבין מה פשר העבדות, מבין את זכותו המולדת להיות אדם חופשי ולקבל שוויון מלא, הוא יכול להחליט לשנות את מצבו. אם אדם אינו מודע לעבדותו, אם הוא מקבל אותה כמובנת מאליה, הרי ברור כי הוא לא ייעשה דבר על מנת לשנות את מצבו. אם תפסיקו להתמקד בכמה קשה ולא טוב לכם, תוכלו לפתוח את הלב ולחוש הקלה, שמחה, אושר ובעיקר עוצמה.
מבחינה מעשית, תהליך השחרור מתחיל בשינוי הדיבור הפנימי שלנו. במקום לרדות בעצמנו "אני צריך", "אני מוכרח", נתחיל להשתמש בבחירות חופשיות: "אני בוחר", "אני פועל ברגע שמתאים לי". במקום לכעוס על עצמנו, נתחיל לשבח את עצמנו על מה שכן הצלחנו לעשות, ולהעניק לעצמנו את האהבה, החום והיחס הנעים שמגיע לנו ושאנו מצפים לקבל מאחרים. אנו נמצאים בזרם היקום הנפלא, יש לנו את הבחירה המלאה: לזרום או לשחות נגד הזרם.
אין פחד אמיתי אלא זה שהמצאנו בדמיוננו.
