הפרשה נקראת "חיי שרה" למרות שבעצם מסופר על מותה של שרה. מפתיע? לא כשמדובר באדם שמעשיו ודרכי חשיבתו השפיעו ומשפיעים על הסביבה האנושית גם לאחר שנפטר מן העולם הזה. פעמים רבות אנו רואים ומעריכים את מעשיו של אדם רק לאחר פטירתו משום שחסרונו מורגש, וכן משום שדרכו ומעשיו ממשיכים להתקיים ולבוא לידי ביטוי גם לאחר פטירתו. כך היה עם שרה ועם אברהם. בפרשה נאמר: "ואברהם זקן בא בימים" - כלומר שכל ימיו של אברהם היו מלאים תוכן, משמעות ועשייה. אברהם הפיק את המקסימום בכל יום בחייו. הוא יזם מעשי חסד ונתינה והטביע את חותמו אלפי שנים קדימה. שימו לב כיצד התורה מספרת לנו על מות אברהם: "וימת בשיבה טובה זקן ושבע"... כמה אנשים זוכים למות כשהם שבעים מיצירה ומעשייה? התורה מלמדת אותנו כי רק על ידי עשייה ומהלכים יזומים ואקטיביים אפשר באמת לחיות. אם העשייה היא משמעותית מאוד, הרי שיש בכוחה להשפיע ולהחיות גם אחרים - ללא הגבלת מקום וזמן. אברהם מנהל בחוכמה משא ומתן וקונה את מערת המכפלה. הוא מבין כי מערת המכפלה היא פתחו של גן עדן, התפר (המכפלה) בין העולם שלנו לבין העולם הבא. זהו מקום אסטרטגי רב חשיבות, ולפי ספר "הזוהר" שם קבורים גם אדם וחוה, ולמעשה כל נשמותיהם של בני האדם שנפטרו עוברות דרך פתח המערה הזו. בני חת מוכנים לתת לאברהם כל חלקת קבר שירצה בחינם, אך אברהם רוצה לשלם: "בכסף מלא יתננה לי... וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חת ארבע מאות שקל כסף". מכאן אנו למדים כי לפעמים "חינם" זה יקר, וכי עדיף לשלם בכסף מלא כדי ליצור קניין וגם ברכה לאורך זמן. מי שמחפש קיצורי דרך או "מתנות חינם" נדל"ניות - בסופו של דבר ישלם הרבה יותר... גם דוד המלך מתעקש לקנות את גורן ארוונה היבוסי אף על פי שהייתה לו אפשרות לקבלו בחינם: "ויאמר המלך לארוונה, לא כי קנו אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה לה' אלוקי עולות חינם" (שמואל ב' כד). |
